חברת סאלינק בע" נ' חברת איי קונטקט מדיה (2005) בע"מ ואח'

פסק דין

בין החברה התובעת לחברה הנתבעת מס' 1 [ להלן: "הנתבעת" ] נכרת הסכם ביום 21.5.06, לפיו התחייבה התובעת לספק לנתבעת 645 מערכות מחשב, אותן הייתה התובעת אמורה להתקין, עבור הנתבעת, במוניות מסוג van במסגרת פרויקט התקנת מסכי מחשב במוניות אשר ישדרו שידורי פרסומת, אותו ביצעה הנתבעת; ההסכם צורף כנספח ת/1 לתצהירה של מנהלת ובעלת המניות של התובעת הגב' נאווה הראלי בוטביניק [ ראה עדותה בעמ' 2 לפרוטוקול ישיבת 20.12.10 (להלן: "פרוטוקול א'" שורות 19 עד 21) ] ואין מחלוקת באשר להסכם ומטרתו [ ראה סעיף 4 לסיכומי טענות הנתבעים; להלן: "ההסכם", "המערכות" ו "נאווה" בהתאמה ].

המערכות נרכשו, יובאו והותקנו, ככל שהותקנו [ ועל כך להלן ], בידי התובעת במוניות של קווי תחבורה שונים ותחנות שונות, כפי שהופנו להתקנה על ידי הנתבעת.

בסופו של יום, לא הושלמה האספקה של המערכות, שכן הנתבעת, אשר בשלב מסויים החליטה להתקין אותן באמצעות אחרים, לא משכה יתרת כמות של 156 עמדות מחשב, 172 מסכים ו 178 כרטיסי רשת שעמדו לרשותה במחסני התובעת ואשר עבורם מגיע לתובעת סכום של -.525,735 ₪ ונראה כי אין מחלוקת בין הצדדים על העובדה שהמערכות הנ"ל אשר הוזמנו ויובאו על ידי התובעת עבור הנתבעת ואין להן שימוש אחר [ ראה סעיף 4 להסכם ] לא נלקחו על ידי התובעת ולא נעשה בהן שימוש וגם לא שולמה ייתרת מחירן כאמור לעיל [ פרוט המחיר, לרבות ניכוי המקדמה ששולמה על ידי הנתבעת בחודש ספטמבר 2005 בסכום של -.450,000 ₪ ראה בסעיפים 34, 47 עד 50 לתצהירה של נאווה מיום 2.3.09 (להלן: "התצהיר הראשון") ונספחיו ת/6, ת/7 ].

התביעה היא לתשלום הסכומים הנ"ל, ובן מספר סכומים נלווים, קטנים ביחס, בגין אחסנה ותוספות שונות שאתייחס אליהם, ככל הנדרש, בשלב מאוחר יותר.

התביעה הוגשה גם נגד מר אהרון בן שושן [ להלן :"הנתבע" ] שהיה, לדבריו, "...יו"ר הנתבעת" [ מה זה ?! - צ.כ.; ראה: סעיף 2 לתצהיר הנתבע ].

עניינה של התביעה נגד הנתבע יתברר בהמשך הדברים.

הנתבעים הגישו מצידם תביעה שכנגד בה הנתבעים הם התובעת, נאווה ואחד מר יורם קליין [ להלן: "יורם" ] שתפקידו במחזה הוא מעין תערובת של בין צופה למשתתף ועל כך גם כן בהמשך הדברים.

נראה שהצדדים בתביעותיהם או הגנותיהם הרחיקו לאוקיינוסים רחוקים, ללא צורך וללא קשר לטענות המהוות את הליבה או את התמצית של עילות התביעה וההגנה שלהם.

לצורך כך הוגשו על ידי התובעת שני תצהירים של נאווה [ בנוסף לתצהיר של יורם ] הכוללים יחדיו למעלה מ 140 סעיפים ! המשתרעים על פני לא פחות מ 17 עמודים רובם [ בעיקר בתצהיר מיום 3.8.09- להלן: "התצהיר השני" ] בכתב צפוף ביותר.

הנתבעים מצידם הגישו גם הם תצהיר של הנתבע התופס 10 עמודים ובהם 91 סעיפים.

בסה"כ ניתן לומר על שני הצדדים כאחד שהם שותפים לבזבוז קולוסאלי של נייר, ללא צורך ולא תועלת.

די בכך שאומר, לדוגמא, לעניין התביעה שכנגד, שניתן להסירה מעל הדרך בהינף יד שכן אין לה בסיס ראייתי.

כל הידוע לנתבע בעניין הנדון כאן, לדבריו, בתשובתו לשאלת בית המשפט, הוא ידיעה מכלי שני ואין לו כל ידיעה אישית באשר לעובדות עליהן הוא מבסס את הגנת הנתבעת או את תביעתה הנגדית [ עמ' 14 לפרוטוקול הדיון ביום 17.2.2011 (להלן: "פרוטוקול ב'") שורות 1 עד 24 ].

אין כל בסיס עובדתי, כמותי, מספרי, חשבונאי או אחר לטענותיו של הנתבע באשר לאובדן המוניטין לכאורה של הנתבעת עקב הפרות ההסכם הנטענות כלפי התובעת ואפילו באשר לטענה לפיה שולמו על ידי הנתבעת סכומים בסך של -.140,000 ₪ לקבוצת מתקינים שהתקינו את המערכות במרבית המוניות במקום התובעת, אין לנתבע ידיעה אישית, לא צורפה קבלה או חשבונית וטענותיו כאילו כביכול יש בידי הנתבעת חשבונית או קבלה כאמור, אשר לא הובאו לבית המשפט במועד עדותו, נסתרות מניה וביה מתצהיר גילוי המסמכים שהוגש על ידי הנתבעים, מוצג צכ/1, שאין בו אזכור כלשהו של חשבוניות או קבלות רלבנטיות [ ראה סעיפים 64 ו 85ב. לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 20, 21 לפרוטוקול ב' ].

בכך מוסרת התביעה הנגדית מעל הפרק, הן נגד הנתבעת הן נגד נאווה והן נגד יורם, שכלל לא ברור מדוע מצא את מקומו כנתבע.

למעשה, אין לנתבעת גם הגנה כנגד התביעה.

הפרות שונות של ההסכם, הנטענות על ידיה, כמו גם דברים שדוברו, אולי, בין הצדדים או בין הגורמים שניהלו את המו"מ עם הנתבעת בטרם הועבר הביצוע לידי התובעת, אין להם דבר וחצי דבר לעניין התביעה או ההגנה משעה שנכרת ההסכם אשר יש בו כדי לעגן את כל ההסכמות והתנאים שקדמו לכריתתו [ ע"א 101/74 חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ ואח' נ פיתוח מקורות מים (ארצות חוץ) בע"מ ואח', פד"י ל3 עמ' 661; ע"א 2738/90 שלום יהב נ. מאיר בן טובים ואח', פד"י מז1 עמ' 694 בעמ' 700 מול האות ב' ]

אכן, אין חולק על כך שמיתקון מרבית המערכות במוניות לא בוצע על ידי התובעת; לפי נאווה, היה הדבר לפי דרישת הנתבעת אשר ביקשה להוסיף רכיב נוסף שלא היה כלול בחבילת המערכות [ סעיף 4 לתצהיר השני ].

גם אם הנתבעים סוברים אחרת, הרי שנזקם בעניין זה, היינו התשלום הנטען למתקינים החילופיים, לא הוכח כאמור לעיל מחד, ומאידך, מאשרת נאווה כי יש לנכות בפועל מהסכום המגיע לתובעת את רכיב עלות או תמורת ההתקנה הכלול באספקת המערכות בסכום של -.41 $ לכל מערכת שלא הותקנה [ ולא -.27 $; ראה החשבונית ת/7 הנספחת לתצהיר הראשון וכן סעיפים 6 עד 8 לתצהיר השני ].